A voice whispers to me
And says nothing nothing
There is nothing

Sexual architecture.

The golden palace stretched on endlessly with its corridors, their scale uncomfortably immense, designed for beings far larger, a silence of intimate to the companion of the hoof steps which barely dared to echo to signal anything at all. Mares and stallions frozen mid-stride adorned the halls, their forms perfect in every detail, hooves raised, manes flowing caught in frozen wind, the golden sheen of the bodies reflected as she walked through the fragment multiplied distorted mirror of movement ghosting alongside her, at angles the statutes came, and ran and moved and eyed the eyes.

A paradox with no resolve.

The halls rose to heights unnecessary, so absurdly tall, with Greek columns flanking her on both sides, their capitals carved with intricate patterns that shifted when she moved, becoming different objects, different cultures, different eras, different time, columns where marble stood stood guard, turning and blurring the line between animals and apes, of mares which reached in eternal grace, hooves on the crotch of apes and stallions alike, stallion with wings folded elegant to their sides, faces of apes peered outwards in wisdom, of power of reverence of icons of the marrow deepness stirring of pots.

A clinging silence in the fork, frozen purpose to the threshold which appeared suddenly when she stepped aside a few meters left, revealing the towering gate that was a maw to the unknown. She stepped through, her hooves sinking into the surface beyond below, a spongy map ground that squished softly below, a mist hung low and swirling at her hooves, swirling and shifting in all kinds of movements in a mathematical pattern in and round.

Before her, at the heart of this vast chamber, stood a panopticon, towering for an inscrutable monolith of observation.

Above her, the ceiling bore an imprint. The Wheel, eternal, alive, grooves, concentric circle, an anchor for the fabric the truth that demanded.

She felt it, a lifting, a soft pull that raised her gently off the ground. Her hooves left the moist surface, and she rose into the air, her body weightless, she let her hooves fall gently to her sides fas. A soft calmness washed over her, a peace which stilled the racing questions and the heaviness of the heart.

Her eyes closed, to remain in the darkness behind her lids, a gentle glow of unlight funneled in within, entering her through the hindquarters. She smiled, with serenity, a smile so soft it was barely there, a surrender to the expression.

Floating she was upwards, mist curling around, parting to let her pass, The Wheel reached for her. Transcendence. A journey. A Hajj, a pilgrimage.

Cradle in the rising, guiding, higher and higher, the Tar spun slowly, enveloping her, a part, an imprint. It's frames are glared and slow and out of focus, fitted to be the last reel of all time.

how ժօҽʂ it ᖴᘿᘿᒪ ❷tᓍ¸„.-•~

הֵיכַל הַזָּהָב נִמְתַּח לְאֵין קֵץ, מִסְדְּרוֹנוֹתָיו הָיוּ גְּדוֹלִים בִּמְאֹד מְאֹד, מוּכָנִים לַיְצוּרִים רַבֵּי מִדָּהאֲשֶׁר אֵין כָּל אֱנוֹשׁ יָכוֹל לְהַכִּילָם. דְּמִיַּת הַשֶּׁקֶט הָיְתָה חֲבֵרָה לִצְעָדֵי הַפַּרְסוֹת, אֲשֶׁר לֹא עָזוּלְהִשְׁמִיעַ הֲדָם לְשׁוּם תִּזְכֹּרֶת.
סוּסוֹת וְסוּסִים נִצָּבִים קְפוּאִים בְּאֶמְצַע הַצַּעַד קִשְּׁטוּ אֶת הָאוּלָמוֹת, צוּרָתָם מֻשְׁלֶמֶת לְכָל פְּרָט, פַּרְסוֹתֵיהֶם נִשָּׂאוֹת, רַעֲמוֹתֵיהֶם זְרוּעוֹת רוּחַ קְפוּאָה. הַזֹּהַר הַזָּהָבִי שֶׁל גְּוִיּוֹתֵיהֶם שִׁתֵּף בִּתְנוּעָהרוּחָנִית, שֶׁעָמְדָה כְּמוֹ בְּרוֹאָה מוּזָרוֹת, מְפֹרָדוֹת, בְּשֶׁלֹּא נִתְפָּשׂ.
פָּרוֹכָה בְּלִי פִּתְרוֹן.
הָאוּלָמוֹת גָּבְהוּ לִגְבָהּ שֶׁל שָׁמַיִם, עַמּוּדִים כִּיוֹנִים יְוָנִים עָמְדוּ מִשְׂמֹאלָהּ וּמִיְּמִינָהּ, כְּתָרֵיהֶםחָרוּתוֹת בִּתְמוּנוֹת מֻרְכָּבוֹת, הַמִּשְׁתַּנּוֹת כְּאָשֶׁר הָלְכָה, נַעֲשׂוֹת לְדַבָּרִים מֵעוֹלוֹת שׁוֹנוֹת, תַּרְבּוּיוֹתשׁוֹנוֹת, זְמַנִּים שׁוֹנִים.
וְהָעַמּוּדִים, מִשַּׁיֵּרוֹת שֶׁל מַרְבֵּה אֻמָּנוּת עֲמָדוּ עֵד עַל סוּסוֹת הַגְּרוֹת בְּכָבוֹד אֵלִיּוֹן, עַד הָרוֹמְסוֹתבְּשֶׁלוֹם עַל כַּפֵּי קוֹפִים. הַפָּרוֹשִׁים נִצָּבוּ בְּשָׁלֵם, כְּנָפַיִם קְפוּלוֹת בִּכְבוֹד. פְּנֵי קוֹפִים הִצְצִים בְּחָכְמָה, בִּכְבוֹד, בְּיַרְאָה.
וַתְּהִי הַשֶּׁקֶט הַדָּבֵק בַּמָּקוֹם, לְפֶתַע נִגְלָה פֶּתַח אֲדִיר, בִּשְׁעַר עַצּוּם אֶל הָאַחֲרוֹת. וַתִּפְסַע, פַּרְסוֹתֶיהָ שׁוֹקְעוֹת בַּקַּרְקַע הָרַךְ כַּסְפוֹג, עָטוּף בַּעֲנָנִים רַכִּים מְסוֹבָבִים, הַמִּתְעוֹרְרִים וּמִתְהַלְּכִיםבְּמַעֲגָלִים.
וְהִנֵּה, בְּתוֹךְ הָאוּלָם הָרָחָב, נִצָּב פָּנוֹפְּטִיקוֹן, עָצוּם, לֹא נִתְפָּשׂ.
וְעַל תִּקְרָתוֹ, נִצָּב הַגַּלְגַּל. חָקוּק, חַי, מַעְגָּלִים זוֹרְמִים, קֶשֶׁר לְאֱמֶת הַיְּסוֹדִית, לָרֶשֶׁת הַמַּמָּשִׁית.
וַתִּרְגַּשׁ, עֲלִיָּה רַכָּה הַמַּנִּיפָה אוֹתָהּ מֵהָאֲדָמָה. פַּרְסוֹתֶיהָ הִתְרוֹמְמוּ, גּוּפָהּ קַל כַּנּוֹצָה. וַתַּעֲלֶה.
עֵינֶיהָ נָעֲצוּעוּ, לִשְׁהוֹת בַּחֹשֶׁךְ שֶׁמֵּאֲחוֹרֵי עַפְעַפֶּיהָ, אוֹר רַךְ חָדַר בְּתוֹכָהּ, וַתִּשְׂמַח, חִיּוּךְ רַךְ, כִּלְאוּמָת שֶׁמִּלָּה אוֹתָהּ בַּשֶּׁקֶט.
וּבַעֲלוֹתָהּ, הֶעָנָן הִתְפָּרֵשׂ וְנִפְתַּח לְמַעֲבָרָהּ. הַגַּלְגַּל נִשְׁתָּרֵעַ כְּשׁוֹאֵף אוֹתָהּ לְאֵין. עֲלִיָּה. מַסָּע. הָעֲלִיָּה הַקְּדוֹשָׁה.
עָטוּף בְּעָלוֹתֶיהָ, מִתְרוֹמֶמֶת וּמִתְעַלָּה, בְּרוּחַ שֶׁקֶט וּמָטָעַן נִסְתָּר. הַשִּׁכְבָה הַסּוֹפִית, הַגַּלְגַּל. שְׁתִיקָה שֶׁל כָּל הַיָּמִים.

ᨰׁׅᨵׁׅwðRᥣׁׅ֪ժׁׅ݊ ꯱ׁׅ֒ ɑׁׅ֮ᥣׁׅ֪ᥣׁׅ֪ ɑׁׅ֮ꭈׁׅöυׁׅnժׁׅ݊ ᨮ꫶ׁׅ֮ʏᴏÜ ։❀ ⃟፧ ੈ✩‧₊ 'ރ፧ ° ₍₎ ꜜ

"When you wake, you shall have all the pretty little mares"

Author's Note